הרי הפאן בטג’יקיסטן תובעים התמסרות מוחלטת. זהו רכס של פסגות משוננות בגווני אפור-וורוד, קרחונים הנמסים לאגמים בטורקיז עמוק ועצי ערער אציליים המקשטים את המדרונות. ההליכה בעמק זרפשאן מובילה לנתיבים עתיקים שנשכחו מהעולם המודרני, בתוך נוף שנשאר נאמן לעצמו. הקשר עם הקהילות המקומיות, ההסטוריה המרתקת של האזור, השתיקה המוחלטת של הגבהים והחיכוך היומיומי עם תוואי השטח, הפכו את השהות כאן למסע של חזרה למקורות. זהו מרחב שמחייב קצב הליכה איטי וקשב מלא למה שחיוני. הזיכרון מהרי הפאן נשאר כנקודת עוגן של שקט ופשטות.